עיניים גדולות

עיניים גדולות
(עיבדה וסיפרה: אירית גץ)

לפני שנתחיל, יד על הלב, קרה שהיו לכם עיניים גדולות? ואיך זה נגמר? אז שמעו אך זה נגמר אצל לסוחר בעל העיניים הגדולות. הסיפור מבוסס על סיפור עם אתיופי אבל גרסאות שונות של הסיפור נמצא גם בעמים אחרים, כי עיניים גדולות יש בכל מקום. בוקר. הסוחר התעור,ר מתח יד אחת, מתח יד שנייה, הסתכל החוצה, וראה, איזה יום יפה יוצא לעולם! השמש זורחת, הציפורים מצייצות, הפרחים פורחים, היום בוודאי יהיה לי יום נהדר! העמיס על חמורו סחורה, והרבה סחורה, ועליז וטוב לבב יצא השכם בבוקר לשוק, למכור את מרכולתו. הדרך הייתה נפלאה. חיש קל הגיע לשוק, ואכן היה זה יום מוצלח! עד הצהרים הוא מכר את כל הסחורה והרוויח 100 מטבעות! מ..א..ה !!!! לא נשמעה כזאת, לא נראתה כזאת!. הכניס את המטבעות לשקית, את השקית לכיס, ועייף אך מרוצה התחיל את דרכו בחזרה הביתה, אבל עכשיו הדרך הייתה ארוכה, והשמש יוקדת, והוא כאמור עייף. והנה הוא רואה עץ בעל נוף רחב. שכב לנוח מתחתיו וכבר ראה בעייני רוחו את הרגע המרגש בו הוא מספר לאשתו על ההצלחה הגדולה, והוא גם חשב על המתנה הנפלאה שיקנה לה. לאחר שאגר כוח, חזר לביתו וספר לאשתו בגאווה ובהתרגשות על העסקים הטובים שעשה: 100 מטבעות בחצי יום! הכניס את היד לכיס כדי להוציא את שקית הכסף ואויה!! איפה הכסף? איפה השקית? היא איננה!!! "היא בוודאי נפלה לי כשישבתי מתחת העץ" חשב ורץ, רץ רץ ורץ עד שהגיע לעץ. שם הוא החל לחפש את השקית והנה הוא שומע קול נעים מאחוריו: "מה קרה? מה אתה מחפש?" הסוחר הרים את עיניו וראה איש צעיר. הוא סיפר לו על האבידה. "ואיך נראית השקית?" שואל הצעיר. "זו שקית עור חומה בגודל כזה והיא סגורה עם שרוך שחור". האיש שולף מכיסו שקית ושואל: " זו השקית שלך?" "כן" עונה הסוחר בשמחה, חוטף את השקית, פותח אותה, סופר את הכסף, אכן, יש 100 מטבעות, יופי! אבל אז העיניים מתחילות לגדול ולגדול…. יום שהתחיל בטוב חייב להסתיים ביותר טוב. והגלגלים בראש התחילו להסתובב והוא אומר לאיש הצעיר : "אבל היו כאן 200 מטבעות! איפה עוד מאה?" האיש הישר, התמים אומר, "זה כל מה שמצאתי" אבל הסוחר מתעקש: "היו כאן 200 מטבעות! החזר לי את הכסף שלי, גנב!" המום, האיש הצעיר מדבר, מסביר, מתווכח, בוכה, צועק והוא אפילו אומר לסוחר, "בדוק את הכיסים שלי, בדוק את החפצים שלי, ראה, אין לי עוד מטבעות". דבר לא עזר, והסוחר המשיך בשלו: "בשקית היו 200 מטבעות". והוא גרר את הבחור הצעיר למשפט. השניים הגיעו לפני השופט. כל אחד גולל את הסיפור שלו וכל גרסה מתוארת בצורה משכנעת ביותר וכל אחד נשבע ביקר לו: "אני דובר אמת". השופט החכם הקשיב בריכוז רב, שקל את העניין בכובד ראש לכאן ולכאן ולבסוף אמר: "אני מתרשם ששניכם אנשים ישרים, הגונים ודוברי אמת ולכן אני מאמין לשניכם. אני מאמין לך, אדוני הסוחר, שאבדת 200 מטבעות, מכאן, שהשקית איננה שלך, שהרי היו בה רק 100 מטבעות. ולך אדוני הצעיר אני מאמין שמצאת 100 מטבעות, אך הן לא שלך. שמור עליהן עד שיבוא בעל האבידה ויבקש אותה. והיה ותוך 3 חודשים איש לא יבוא, הכסף שלך." וכך נשאר הסוחר קירח מכאן ומכאן…. כי כשיש עיניים גדולות, אתה יודע מנין אתה מתחיל, אבל לא יודע לאן תגיע…. או וכך נשאר הסוחר קירח מכאן ומכאן…. או כמו שאומרת חגית בנזימן באחד ממשלי קרילוב שתרגמה:
"פעמים אדם עם הון נתקף באיזה שגעון ובלי שקול והגיון רוצה יותר – רוצה מיליון. אם במקרה אותו נפגוש נציע לו לחשוב מראש כי איש עשיר אך תובעני עלול לחזור להיות עני."