רוקפלר

רוקפלר
כתב: קריס קייד
תרגמה מאנגלית: עדנה מימון

מספרים על מנהל של חברה שנכנס עמוק לחובות, ולא מצא מפלט
החוצה. הנושים סגרו עליו. הספקים דרשו תשלום. יום אחד הוא ישב על ספסל בפארק, ראשו רכון בתוך ידיו, תוהה אם יש משהו שיכול להציל את חברתו מפשיטת רגל.
לפתע, הופיע לפניו איש זקן. "אני יכול לראות שמשהו מטריד אותך," הוא אמר.
לאחר שהקשיב לתלאותיו של המנהל, אמר האיש הזקן: "אני מאמין שאני יכול לעזור לך."
הוא שאל את המנהל לשמו, הוציא פנקס צ'קים, מילא אותו ודחף אותו לתוך ידיו באומרו: "קח את הכסף הזה. תפגוש אותי פה בעוד שנה מהיום ובדיוק באותה שעה. אתה יכול להחזיר לי את הסכום הזה בהזדמנות זאת."
הוא פנה ונעלם באותה מהירות שבה הוא הופיע.
המנהל ראה בתוך ידו צ'ק על סך 500,000 דולר. על החתום היה: ג'ון ד. רוקפלר. רוקפלר היה אחד האנשים העשירים ביותר בעולם באותם ימים.
"אני יכול למחוק את כל חובותי הכספיים מיידית!" הוא הבין.
אך, במקום זאת, המנהל החליט לשמור את הצ'ק בכספת. הידיעה בלבד שהצ'ק נמצא שם יכולה לתת לו כוח לחשוב על פתרון, ובכך להציל את העסק שלו, הוא חשב.
וכך, עם אופטימיות מחודשת הוא נשא ונתן עם הנושים והספקים, וקיבל הארכות משמעותיות בתנאי התשלום. הוא גם קיבל הצעות עסקיות יותר טובות. הוא סגר כמה עסקאות גדולות. בתוך חודשים ספורים הוא החזיר את כל חובותיו ואף התחיל להרוויח כסף.
בדיוק לאחר שנה הוא חזר לפארק עם הצ'ק. בשעה שנקבעה הופיע האיש הזקן. אך, בדיוק ברגע שהמנהל רצה להחזיר לו את הצ'ק ולחלוק עמו את סיפור הצלחתו, באה בריצה אחות בית חולים, ומשכה את האיש הזקן. "אני שמחה שתפסתי אותו," היא קראה. "אני מקווה שהוא לא הטריד אותך. הוא תמיד בורח מבית ההבראה ומספר לאנשים שהוא ג'ון ד. רוקפלר." ואז, בהחזיקה בזרועו, הובילה את האיש הזקן לעבר בית ההבראה.
המנהל ההמום עמד שם, נדהם. כל השנה הוא עמל, סגר עסקאות, קנה, מכר, בהיותו משוכנע שהיה לו חצי מיליון דולר כגיבוי.
לפתע הוא הבין שזה לא הכסף – אמיתי או דימיוני – שהפך את עולמו מקצה לקצה. זה היה הביטחון העצמי שגילה בתוכו, שנתן לו כוח ואמונה להשיג כל דבר שדימיין לעצמו.