שבוע לפני הפסח
(סיפרה: שרון אביב)
בחור יהודי אחד לא מצא עבודה, חיפש שבוע חודש ושנה והבית ריק ואשתו מנדנדת "נו..תעשה משהו, כל דבר". בצר לו פנה לכנסיה והציע עצמו כשמש, התקבל לכנסיה בתנאי אחד שבזמן עבודתו יתנצר. התנצרו הוא ואשתו והחל לעבוד והיה שמש מסור מאד, הכל היה נקי ומסודר, הדברים נכנסו בזמן ויצאו בזמן, הבית שוב היה מלא וכולם היו מרוצים חוץ מאשתו שלא הפסיקה לנדנד: "כמה אני מתגעגעת להיות יהודיה, להדליק נרות בשבת, לחלה לחגים"
וכך קרה שמקץ שנה כשקיבל תואר עובד מצטיין, פנה לראש הכנסיה וביקש להמשיך בעבודתו אך ביקש שיאשר להם לחזור להיות יהודים, כינס ראש הכנסיה ישיבה ובה הוחלט ואושר שהעובד המצטיין ואשתו יחזרו להיות יהודים והוא ימשיך להיות שמש כנסיה, חזר הבחור ובישר לאשתו בשמחה: "נכון שאת מתגעגעת לנרות, לחלה לחגים, ובכן קיבלנו אישור, נחזור להיות יהודים", אשתו פערה עליו עיניים ופה ואמרה בקול גדול: "השתגעת?" השיב הבחור: "מה זאת אומרת, את כל כך רצית וחיכית", אמרה היא שוב: "השתגעת?" ענה הבחור: "אבל את התגעגעת וחזרת ואמרת", המשיכה היא:
"אתה פשוט השתגעת, כל זה נכון רציתי מאד – אבל – שבוע לפני הפסח?"
